אם ממש תכריחו אותי לבחור את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות, כנראה שהתשובה שלי תהיה טלוויזיה. לא הפרונט שלה, אלא אחורי הקלעים. כן, זה אינטנסיבי מאוד ולחוץ מאוד והעבודה היא כמעט מסביב לשעון, אבל עבורי זה כמו איזה קסם (או סוג של לידה אם תרצו) שמתרחש בכל פעם מחדש. מתחילים מדף ריק, תרתי משמע, ומקבלים בסוף תוכנית טלוויזיה שבה צופים מאות אלפי אנשים. זה ממש ליצור עולם ואין סיפוק גדול מזה, בעיקר כשזה מצליח…
לא הרבה יודעים, אבל הרומן שלי עם העבודה בתוכניות טלוויזיה התחיל ממש ממש מזמן – בתקופה שבה המיילים רק התחילו להיכנס לשימוש, וכשעוד היו כאן רק שני ערוצים: ערוץ 2 וערוץ 10. כן, כזה מזמן… הייתי אז בערך בת 20, קצת אחרי שחרור, עם המון חלומות גדולים ולא מעט ניסיון כעורכת תוכן ראשית ברדיו “קול רגע” (שבו התחלתי לעבוד ממש אחרי שהשתחררתי, תחת חסותו של חיים הכט – אבל זה כבר סיפור נפרד). הגעתי לעיר הגדולה, היישר לזרועותיה המחבקות של הטלוויזיה, והתאהבתי. אהבה ממבט ראשון שעדיין לא דעכה. התחלתי כתחקירנית ודי מהר עברתי לתפקיד של עורכת משנה בתוכניות שונות, בהן: תוכנית אירוח של ורדה רזיאל ז’קונט ששודרה בערוץ 2 ובה התארחו בכל פעם כוכבי תרבות אחרים; תוכנית בריאות של פרופ’ רפי קרסו, שבה הוא נתן עצות רפואיות וענה לשאלות של צופים; תוכנית עיצוב של ליאת תימור; ועוד.
אחרי שנים שבהן עסקתי בתחומי תקשורת אחרים, חזרתי הביתה (זו לפחות התחושה) – אל העשייה הטלוויזיונית שאני כל כך אוהבת. הרבה דברים השתנו והשתכללו מאז, אבל אופי העבודה נשאר כשהיה, ומה שהכי חשוב זה שהאהבה אליה והסיפוק ממנה נשארו אותו הדבר, ואולי רק התגברו עם הזמן.
התמזל מזלי ובשנים האלה עבדתי כתחקירנית/עורכת משנה/עורכת בפועל, בהמון תוכניות מסוגים שונים, רובן הגדול של קשת 12 (שזה באמת מקום שחלום לעבוד בו) – הנה חלק קטן מהן:
לפני כמה זמן שאל אותי חבר באיזו תוכנית, מכל הדברים שעשיתי, אני הכי גאה. זו שאלה קשה, קצת כמו לשאול סופר או במאי איזה ספר/סרט שלו הוא הכי אוהב. האמת היא שאותו חבר תפס אותי קצת לא מוכנה, מה שכמובן גרם לי להרהר לא מעט בשאלה הזו אחר כך.
המסקנה שהגעתי אליה היא שאין “תוכנית” אחת שאני הכי אוהבת או הכי גאה בה. יש פרויקטים שאני מאוד מאוד גאה להיות חלק מהם כמובן, אבל לרוב – יש רגעים, אייטמים ו/או עוגנים שבהם אני מאוד מאוד גאה. מכל מיני סיבות אגב – חלקן בגלל פיצוח האתגר מאחורי הקלעים (ולא על הכל אני יכולה לפרט כאן) וחלקן כי מדובר ברגעים טלוויזיוניים חשובים, לפחות בעיניי, שהזכירו לי שוב ש”עם כוח גדול באה אחריות גדולה” ושמה שבאמת מרגש אותי, זה לעשות בכוח הזה שימוש לטובה (לא לטובה האישית שלי כמובן).
** וכן, אני יודעת שכבר אמרתי את זה, אבל הרגעים האלו הם עוד הוכחה לכך שהתמזל מזלי לעבוד בגופי תקשורת שזה המוטו שלהם ועם א.נשים שאלו הערכים שמובילים גם אותם. אז תודה לכם ולכן.
**הדוגמאות מתעדכנות כל הזמן, אז אתם מוזמנים לשוב ולהציץ…
