יום הזיכרון הוא יום עם הילת קודש, גם מבחינה טלוויזיונית. בכל שנה, בגלל החשיבות הגדולה והרגישויות המובנות, העבודה על המשדרים המיוחדים שישודרו בו מתחילה (לפחות) כמה שבועות לפני ודורשת רגישות ותשומת לב קפדנית.
בשלב הראשון המטרה הייתה לאסוף רעיונות, הצעות וכיוונים כלליים, שמתוכם בחרנו אחר כך את תמהיל הנושאים שירכיבו את המשדר, כשהמטרה היא לספר את הסיפור של היום הכה חשוב הזה מכמה שיותר זוויות שונות. וזה אולי נשמע פשוט, אבל כשהזמן קצוב ומוגדר והכל כל-כך רגיש וחשוב ומעניין וכואב, זו בחירה לא פשוטה בכלל.
אחרי שידענו, פחות או יותר, מהו התמהיל של התוכנית, עברנו לשלב השני – סגירת מרואיינים. גם כאן מדובר בעבודה שבאופן ברור חייבת להיעשות בשיא הרגישות, בטח כאשר פונים למשפחות שכולות. אבל במקביל נדרשות כאן יכולות איתור, תחקיר ו”זיקוק” של האפשרויות הקיימות.
ואז, רק לאחר שהתמהיל ברור והמרואיינים סגורים, עוברים לשלב התחקירים ואיסוף החומרים הוויזואליים – ותצטרכו להאמין לי שמדובר במשימה רגשית טעונה במיוחד, שכרוכה בלא מעט דמעות, בד”כ ביחד עם המרואיין או המרואיינת.
