אין כמעט תחום שבו השימוש בהטיית הרבים של המילה “גיל” הוא לא רלוונטי. אבל האם ידעתם שצורת הרבים הנכונה היא “גילים” ולא “גילאים” כפי שהרוב הגדול חושב?
למעשה, זו טעות כל כך שכיחה ומושרשת עד כי נדמה לפעמים שזו לא בכלל לא טעות. אבל זו כן. ואמנם נכון שלא מדובר באיזו טעות צורמת (בסגנון “חמש שקל”), אבל אני תמיד בעד ללמוד ולתקן מה שאפשר ואם אתם כאן – כנראה שגם אתם :-).
אז איך נכון לומר/לכתוב?
כמו שבטח כבר הבנתם, צורת הרבים הנכונה של המילה גיל היא “גִּילִים”, בלי הא’ שהשתרבבה לה באמצע. ממש אגב, כמו שכותבים “דינים” ולא “דינאים” או “כיסים” ולא “כיסאים”, “אתרים” ולא “אתראים”.
ההסבר לכך הוא שהוספת א’ לצורת הרבים נכונה בעיקר כאשר הסיומת היא “ות”: דוגמאות, שרשראות, הלוואות, כיסאות וכדומה. כשהסיומת היא “ים” אין צורך בתוספת של הא’, אלא באחד משני מקרים שגם בהם זו בהכרח לא טעות (אבל גם לא חובה):
- במקום האות י’ – כך למשל את המילה “הגה” ניתן לכתוב ברבים גם כ”הגיים” וגם כ”הגאים”;
- כשהמילה מסתיימת בחולם או בשורוק – כאן זה כן הכרח והשימוש הנכון הוא עם תוספת הא’, כמו המילה “קנגורו” וברבים – “קנגורואים”.
גילֵי או גילאי?
על אותו משקל של ‘גילים’, אין צורך בא’ גם בכל יתר הנגזרות שבהן יש לכתוב ‘גילֵי’ ולא ‘גילאי’ כפי שנהוג. כך למשל: “החוג מיועד לגילי 10-6” (שימו לב לכתיבת טווח המספרים מימין לשמאל).
טיפ בונוס: אם זה נשמע לכם מוזר מידי, נסו להשתמש בביטוי אחר (זה בד”כ אפשרי). כך למשל במקום “החוג מיועד לגילי 10-6” אפשר לכתוב “החוג מיועד לבני 10-6”.
מקווה שהטיפ הזה עזר לכם. כאן תמצאו במרוכז את כל הטיפים הלשוניים ואם יש לכם התלבטות או שאלה – אתם מוזמנים לפנות אליי ואני מבטיחה להשתדל לענות.
