האם הציבור באמת מוכן למנהיגות נשית, ואיך כל זה קשור לתוכן?

מחקר חדש מגלה שלמרות שאחוז ניכר מהאמריקנים האמינו שהילרי קלינטון תנצח בבחירות לנשיאות 2016, רק מעטים השתמשו בכינוי “היא” כשהתייחסו לנשיא הבא.

*המאמר נכתב על ידי אן טרפטון ממשרד העיתונות של MIT ותורגם בחופשיות ע”י יערית טרבלסי.

לאורך רוב שנת 2016 האמין אחוז ניכר מהציבור האמריקאי, שהמנצחת בבחירות לנשיאות שהתקיימו בנובמבר באותה שנה תהיה אישה – הילרי קלינטון. אבל…

מחקר חדש ומפתיע מאוד (או שלא?!) שנערך על ידי מדענים וחוקרים מאוניברסיטת MIT, אוניברסיטת Potsdam ואוניברסיטת California בסן דייגו מגלה שלמרות האמונות האלה, אנשים כמעט לא השתמשו בכינוי “היא” לפני הבחירות כאשר התייחסו לנשיא ארה”ב העתידי. מעבר לכך, המפגש עם הכינוי “היא” במהלך קריאה על הנשיא העתידי גרמה למעידה משמעותית בקולם.

“נראה שיש הטיה של ממש נגד התייחסות לנשיא הבא כ’היא’. זה היה נכון אפילו בקרב אנשים שציפו לכך ביותר ומן הסתם רצו שהנשיא הבא תהיה אישה,” אומר רוג’ר לוי (Roger Levy), פרופסור למוח ומדעים קוגניטיביים ב-MIT והכותב הבכיר של המחקר החדש. “יש הדרה סיסטמטית של הכינוי ‘היא’ משימושים כגון אלה. המחקר הזה ממש פתח לנו את העיניים.”.

מה קורה בהשוואה לבריטניה?

במסגרת המחקר, ערכו לוי ועמיתיו ניסויים דומים גם לקראת הבחירות הכלליות בבריטניה בשנת 2017. השלב הבריטי במחקר נערך ביוני 2017 (לפני הבחירות) וביולי 2017 (לאחר הבחירות אך לפני שתרזה מיי הצליחה להקים ממשלה). כאן גילו החוקרים כי במקרה הזה, נטו האנשים להשתמש יותר בכינוי “היא” מאשר “הוא” בהתייחסם לראש הממשלה הבא. לוי מציע שההקשר הסוציו-פוליטי עשוי להסביר לפחות חלק מההבדלים שנראו בין ארה”ב ובריטניה:

לדבריו, באותה תקופה, תרזה מיי הייתה ראשת ממשלת בריטניה והייתה צפוי מאוד שתנצח שוב, ובנוסף בריטים רבים זוכרים ככל הנראה את כהונתה הארוכה של ראשת הממשלה לשעבר מרגרט תאצ’ר. “המצב בבריטניה היה שונה מאוד מכיוון שראשת הממשלה המכהנת כבר הייתה אישה, ויש היסטוריה של התייחסות לראש הממשלה כאל ‘היא’ ושל חשיבה על תפקיד ראש הממשלה כפוטנציאלי לאישה”, הוא אומר.

הטיות לשוניות מרומזות

לוי ועמיתיו החלו במחקרם בתחילת 2016 במטרה לבחון איך ישפיעו הציפיות שיש לאנשים לגבי אירועים עולמיים, ובמיוחד לגבי הסיכוי לכך שאישה תיבחר לנשיאות, על השימוש שלהם בשפה. ההשערה הייתה שהאפשרות הממשית לבחירת נשיאה תגבר על ההטיה המרומזת שיש לאנשים בהתייחס לנשיא כ’הוא’. “רצינו להשתמש בקמפיין הבחירות לשנת 2016 כניסוי טבעי, כדי לבדוק איזו שפה אנשים יפיקו או יצפו לשמוע, כשהציפיות שלהם לגבי מי שעשוי לנצח במירוץ לבחירות השתנו”, אומר לוי.

לפני תחילת המחקר, ציפה לוי שתדירות השימוש בכינוי “היא” יעלה או ירד על סמך אמונתם לגבי מי שעתיד לנצח בבחירות. הוא תכנן לחקור כמה זמן ייקח עד שיופיעו שינויים בשימוש בכינוי, וכמה השימוש ב’היא’ יתחזק אם רוב האנשים יצפו שהנשיאה הבאה תהיה אישה. אולם בפועל, עלייה כזו מעולם לא התממשה למרות שקלינטון הייתה צפויה לנצח בבחירות.

איך התנהל המחקר?

החוקרים ביצעו את הניסוי שלהם 12 פעמים, בין יוני 2016 לינואר 2017, והשתתפו בו בסה”כ כ-25,000 משתתפים. המחקר כלל שלוש משימות כשכל משתתף התבקש לבצע אחת מהן:

המשימה הראשונה

המשימה הראשונה הייתה לנבא את הסבירות לזכייתם בבחירות של כל אחד משלושה המועמדים – הילרי קלינטון, דונלד טראמפ וברני סנדרס, כשעל סמך המספרים הללו יכלו החוקרים להעריך את אחוז האנשים שהאמינו שהנשיא הבא יהיה אישה. נתונים אלו היו גבוהים ב-50% ברוב התקופה שקדמה לבחירות, והגיעו למעט יותר מ-60% ממש לפני הבחירות.

שתי המשימות הבאות התבססו על שיטות מחקר נפוצות בתחום הבלשנות – האחת לבחינת דפוסי הפקת השפה של האנשים, והשנייה לבחינת השפעת המילים שבהן הם נתקלים על הבנת הנקרא שלהם.

המשימה השנייה

כדי לבחון את הפקת השפה, ביקשו החוקרים מהמשתתפים להשלים פסקה כמו “נשיא ארה”ב הבא יושבע לתפקיד בינואר 2017. לאחר המעבר למשרד הסגלגל, אחד הדברים הראשונים ש …”.

כ-40% מהמשתתפים במשימה זו שילבו בטקסט שלהם כינויי גוף: בתחילת תקופת המחקר, יותר מ-25% מהמשתתפים השתמשו ב’הוא’, פחות מ-10% השתמשו ב”היא” ו-50% השתמשו ב”הם”. ככל שהתקרב מועד הבחירות וניצחונה של קלינטון נראה סביר יותר, לא עלה אחוז השימוש ב”היא”, אך אחוז השימוש ב”הם “טיפס לכ-60%.

החוקרים מצביעים על כך שבעוד שתוצאות אלה מצביעות על כך שהכינוי “הם” התקבל בהשלמה כסטנדרט באנגלית עכשווית, ניכרה גם הטיה מתמשכת חזקה כנגד השימוש ב”היא” כאשר מגדר הפרט שאליו התייחסו היה טרם ידוע. “אחרי שקלינטון זכתה בסיבוב הראשון בסוף הקיץ, רוב האנשים סברו שהיא תנצח. בעיקר דמוקרטים ובעיקר נשים דמוקרטיות. אבל אפילו בקבוצות אלה אנשים לא ששו להשתמש ב’היא’ כדי להתייחס לנשיא הבא. מעולם לא היה מקרה ש’היא’ הייתה עדיפה על פני ‘הוא'”, אומר לוי.

המשימה השלישית

במשימה השלישית התבקשו המשתתפים לקרוא קטע קצר אודות הנשיא הבא. הטקסט הופיע על גבי מסך והמשתתפים נאלצו ללחוץ על כפתור כדי לחשוף את המילה הבאה במשפט. ניסוי זה אפשר לחוקרים למדוד את מהירות הקריאה של המשתתפים, בידיעה שהפתעה או קושי בהבנה מאריכים את זמן הקריאה.

במקרה זה מצאו החוקרים שכאשר המשתתפים נתקלו בכינוי “היא” במשפט המתייחס לנשיא הבא, זמן הקריאה לקח להם כשליש שנייה יותר בהשוואה למשפטים שהשתמשו ב”הוא” – מה שמצביע על שיבוש מהותי ביחס לקריאה רגילה. הנתון הזה לא השתנה במהלך המחקר.

“במשך חודשים היינו במצב שבו חלקים גדולים מהאוכלוסייה ציפו מאוד שאישה תנצח בבחירות, ובכל זאת אפילו אותן שכבות אוכלוסייה לא השתמשו במילה ‘היא’ כדי להתייחס לנשיא הבא ואף הופתעו כשנתקלו במהלך קריאה ב’היא’ בהתייחסויות לנשיא הבא”, אומר לוי.

סטראוטיפים חזקים

“הממצאים מראים כי הטיות מגדריות בנוגע לנשיאות טבועות בנו כה עמוק עד שקשה מאוד להתגבר עליהן, אפילו כאשר אנשים מאמינים מאוד שהנשיא הבא יהיה אישה”, אומר לוי.

“הופתענו לגלות שהסטראוטיפ לפיו נשיא ארה”ב הוא תמיד גבר ישפיע בצורה כה חזקה על השפה, אפילו במקרה כמו זה, שהציע את הנסיבות הטובות ביותר שבהן ניתן לקבל ידע מבוסס על התוצאות של האירוע המתקרב, כדי לעקוף את הסטראוטיפים,” הוא אומר. “ייתכן שהסיבה לכך טמונה בקושי להשתמש בכינויים נשיים בהתייחס לעמדות יוקרה וכוח, או שמדובר פשוט בחוסר רצון לייחס לאנשים תכונות נשיות אם אתה לא בטוח במגדר שלהם”.

בבריטניה המצב היה קצת שונה: לפני הבחירות גילו החוקרים כי ב”היא” נעשה שימוש בכ-25% מהזמן ואילו ב”הוא” נעשה שימוש בפחות מחמישה אחוז מהזמן. עם זאת, העובדה שזמני הקריאה של משפטים המתייחסים לראש הממשלה כ”היא” לא היו מהירים יותר מאלו של “הוא”, מרמזת על כך שעדיין הייתה הטיה מסוימת נגד “היא” בהבנת הנקרא ביחס להעדפות השימוש, אפילו במדינה שכבר “רגילה” לאישה בראשות הממשלה.

האם ההטיה המגדרית קיימת רק בנושאים הקשורים למנהיגות?

נראה כי סוג ההטיה המגדרית שהוכח במחקר הנוכחי מתרחב גם מעבר לסטראוטיפים שנראו בעבר ומבוססים על תבניות דמוגרפיות, אומר לוי. כך לדוגמה, רוב האנשים נוטים להתייחס לאחיות (בבי”ח) כ”היא” גם אם הם לא יודעים את מין האחות, ויותר מ-80% מהאחיות בארה”ב הן נשים.

במחקר מתמשך אחר שנערך לאחרונה ע”י לוי, פון דר מלסבורג, פופלס ובוגרת MIT ורוניקה בויס, נמצא כי אפילו בהתייחס למקצועות שיש להם ייצוג שווה למדי של גברים ונשים, כמו אופה, נעשה יותר שימוש בכינוי ‘היא’. “כששואלים אנשים מהי הסבירות של אופה להיות זכר או נקבה, התשובה תהיה בערך 50/50. אבל אם אתה מבקש מאנשים להשלים קטעי טקסט העוסקים באופים, יש פער כפול לטובת השימוש בכינוי הגוף ‘היא’, אומר לוי.

מסקנת החוקרים

“האופן שבו אנחנו משתמשים בכינויי גוף כדי לדבר על אנשים שאת זהותם איננו יודעים עדיין, או שזהותם אולי לא תהיה מוחלטת, טבוע בנו יותר מאשר נשלט, וככל הנראה ישנו קשר שיטתי לסטראוטיפים ולציפיות שלנו מהמין הנשי”, מסכם לוי. מה אתם חושבים?

• המחקר מומן על ידי המכון הלאומי לבריאות (National Institutes of Health), מלגת המחקר פודורן לין (Feodor Lynen) מטעם קרן אלכסנדר פון הומבולדט (Alexander von Humboldt Foundation) ומלגת אלפרד פ. סלואן (Alfred P. Sloan).
• מחבר המחקר הראשי הוא טיטוס פון דר מלצבורג (Titus von der Malsburg), מנהל צוות מחקר ב-MIT וחוקר במחלקה לבלשנות באוניברסיטת פוטסדאם, גרמניה. טיל פופלס (Till Poppels), סטודנט לתואר שני באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, הוא גם מחבר המאמר המופיע בכתב העת Psychological Science.